שחר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

החלטה

בפני בקשה להתיר למבקש (התובע) להביא ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה מיום 22.9.11 וזאת לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי ובתחום הנוירולוגי (להלן: "הבקשה").

עובדות המקרה

המבקש, יליד 1969, היה בכל המועדים הרלוונטיים נהג מונית והוא נפגע בתאונת דרכים ביום 29.8.10, ובגינה סבל מכאבים בכתף ובעמ"ש צווארי.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמשיב נבדק על-ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל ענף נפגעי עבודה (להלן: "הועדה") ביום 21.2.11 אשר קבעה, כי בעקבות התאונה נגרמה למשיב נכות זמנית בשיעור 30% מיום 12.10.10 ועד ליום 31.7.11 ונקבע ביום 13.7.11 כי למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין התאונה ואין מקום להפעלת תקנה 15.

המבקש הגיש ערר על החלטת הועדה והוא נבדק על ידי הועדה הרפואית לעררים ביום 22.9.11 אשר קבעה, כי למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% לפי תקנה 37 (7)(א) ו-0% לפי תקנה 41 (4)(א).

נימוקי הבקשה

לטענת המבקש, הועדות לא נתנו דעתם למלוא פגיעותיו האורטופדיות והנוירולוגיות הקשות של המבקש אשר הוכיח רצף טיפולי. לשיטתו, טעו הועדות בקובען כי למבקש לא נותרה נכות בגין המגבלות בצוואר ובכתף וכי לא הפעילו את תקנה 15 למרות שמאז התאונה הוא מתקשה לתפקד וכי קיימת ירידה בהיקף השתכרותו ועל כן נפל פגם מהותי בעבודת הוועדות שבגינן יש להתיר לו להביא ראיות לסתור.

תגובת המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה להתיר למבקש להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל וכי לא מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים להתיר הבאת ראיות לסתור.

בפרוטוקול הועדה לעררים מיום 22.9.11 עולה כי בהרכב הועדה ישבו אורטופד, נוירולוג וכירורג. הועדה דנה בתלונות התובע הן לגבי עמ"ש מותני, הן לגבי עמ"ש צווארי והן לגבי כתף ימין והיא התייחסה לממצאי ההדמיה הרלוונטיים. הועדה קבעה למבקש 5% נכות בגין הגבלת תנועה בעמ"ש מותני מבלי שניכתה מצב קודם, אף שבתיקו הרפואי של התובע קיים תיעוד בנוגע לכאבי גב תחתון.מבחינת עמ"ש צווארי קבעה הועדה, כי לא נותרה מגבלה וכי מבחינת כתף ימין מדובר בהגבלת תנועה מעל גובה השכם, אשר מקנה 0% נכות לפי ס' (4)(א).

לטענת המשיבה, בהחלטת הועדה שלא להפעיל את תקנה 15 לא נפל פגם בפרט נוכח נכותו הנמוכה של המבקש. אין באי הפעלת התקנה, כדי להתיר להביא ראיות לסתור.

כמו כן, הועדה מיום 21.2.11 ציינה במפורש כי "צפוי שיפור במצבו" ואכן הועדה לעררים התרשמה כי חל שיפור וקבעה לו נכות צמיתה ואין בכך שום דבר חריג או בלתי סביר.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות המבקש, עיינתי בתגובת המשיבה ובתשובת המבקש לתגובת המשיבה ובמסמכים שצורפו, אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. הטעמים העיקריים לכך הם כאשר ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית ו/או כאשר מתגלים טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים (בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 509). נטל ההוכחה להתקיימות נסיבות יוצאות דופן הוא על המבקש להביא ראיות לסתור ואין במקרה דנן, נסיבות חריגות המצדיקות הבאת ראיות לסתור כפי שנקבע בפסיקה.

בניגוד לאמור בסעיפים 14-18 לבקשה, נקבעה בתחילה למבקש נכות זמנית של 30% ומספר חודשים לאחר מכן נקבעה לו נכות צמיתה ולא מדובר ב"הפלא ופלא", כפי שניסה המבקש לטעון או בחוסר עקביות של המל"ל. אין הפסיקה, שצירף המבקש בעניין זה, כדי להועיל לו ובפרט כשהועדה מיום 22.2.11 ציינה במסקנותיה: "צפוי שיפור במצבו".

גם המבקש עצמו מציין, כי בשלושת החודשים שלאחר התאונה נגרמה לו ירידה בשכר (סעיף 22 לבקשה) דבר שמשתקף בנכות הזמנית הגבוהה יחסית שנגרמה לו. כאמור, גם לשיטתו של המבקש הוא לא הפסיק לעבוד אלא עבד במומו.

בהערת אגב יצוין, כי חלק מהמלל שנרשם בוועדה מיום 22.2.11 אינו קריא, בצילום שהועבר לבית משפט, אולם בענייננו המבקש חולק על קביעת הועדה מיום 22.9.11.

מעיון בפרוטוקול הועדה, אנו למדים ,כי המבקש התלונן בפנייה על כאבים בכתף ימין ובצוואר והוא נבדק על ידי הועדה. שוכנעתי, כי הועדה נתנה דעתן לתלונות המבקש ואף ציינה מפורשות: